כשמופיע סימפטום, הרצון המיידי שהוא יעלם ושנחזור להיות "בסדר". שלא יכאב, שלא יעיק, לא לדאוג ש"משהו מתפתח" וחלילה לא לפחד. באותו רגע לא משנה לנו למה כואב או מפחיד, העיקר שיפסיק, הכי מהר שאפשר ולא משנה אם בעזרת תרופה, מסג' או כישוף. בגישה זו, שלא להתמודד עם סימפטום, אנחנו מפספסים את ההזדמנות ללמוד על עצמנו ולהרגיש טוב. במאמר זה אעסוק בהבדלים בהתייחסות לסימפטום בטיפול מול תהליך למידה.
חשוב לעשות הבחנה בין סימפטום שדורש התייחסות מיידית לבין סימפטום שחוזר על עצמו.
