קמתי הבוקר, לקול ציוץ הצפורים. נדהם מחדש, יום יום, מהבריאה, מהטבע, מקסמי החיים, ונפלאות הטבע. מהנמלה הקטנה והחרוצה על אדן חלוני, המחפשת מזון להביא למלכת הקן, לאם הגדולה..החתולה מקפצת, דואגת לגורים החמודים שלה..הכלב נובח שלא יתפסו את המרחב שלו….מפסיק לנבוח….העצים גדלים, החרובים נושרים מהעץ… הזיתים מתכוננים, לקוטף, המסיק, שיעשו מהם שמן,, או יכבשו אותם, לאכילה….
פעימות הטבע פועמות מכל מקום… מכל יצור, מכל עלה על העץ, ומכל עלה נושר..
הסתיו, באופק, ואנו בני האדם צריכים להתמזג בנפלאות הטבע והבריאה ,כדי שנוכל לשרוד… הכל מופלא מעל בינתנו. מוחנו המפותח לא נותן לנו תשובות, והבהרות לנעשה מסביבנו.. . הטבע זורם, ומפעים את ליבותנו…כן, אנו כה קטנים, יותר מהנמלה, בלהבין את מסתורי ונפלאות היקום…
בוקר טוב יום חדש, השמש זורחת ויוקדת..אנו נכנסים ליום חדש..לשנה חדשה..לחשיבה חדשה, לטבע הבורא…
גדעון

דילוג לתוכן