המידע האין סופי

זה קרה בחודש אוגוסט אלפיים ושבע. ראיתי את עצמי שטה בתפר שבין שמיים לארץ, דומה לספינה גדולה. לאורך גופי המון אשנבים מנצנצים, וצורת ראשי מזכירה ראש של לוויתן. מבטי עיני, שני זרקורים כחולים, שולחים קרני אור אל האדמה ומאירים דמות זעירה שוכבת בקופסת קרטון ומכסה אין לה. והדמות גם היא דמותי בצורת בובה מפורכסת. ואף על פי שהמקום בתוך הקופסה צר, אני בתור הבובה, יכולה להניע את ידי ורגלי בחופשיות רבה. בעוד אני-עצמי בדמותי הרגילה היום יומית, צופה בשתיהן מהצד, השליכה הספינה אל הבובה הקטנה שלמטה , פיסת אינפורמציה של די.אן. אי. והמידע פשוט זרם וזרם.
פאניקה, רק כך אפשר לתאר את ההרגשה של הבובה מהידע הרב והשמימי הנופל עליה, וכאן בחרדה הזאת הפסקתי להתבונן, והייתי רק בובה העוצמת את עיניה בחוסר ישע. ובכל זאת הצלחתי לראות את הספינה שלמעלה מושכת באיטיות כואבת את פיסת האינפורמציה אליה חזרה, מכבה את הזרקורים הכחולים ונעלמת לתוך ערפל. פקחתי את עיני, הבובה נעלמה גם היא . ואני לבדי בחדר.