"די…רצינית?…באמת ביטלת את מייצג האומנות במידברן? עבדת על זה כל כך קשה כבר חודשים , למה? כי הבנתי. ברגע שמבינים למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, אז התוצר הגשמי הופך חסר משמעות. לכן- מאותה סיבה , אנחנו שורפים את היצירות שעמלנו עליהן: מתוך הבנה שמה שחשוב באמת איננו התוצר הגשמי של העשייה אלא השיעורים שלמדנו בדרך,החיבורים עם אנשים (מים), ההתמודדות עם אתגרים במימוש הפיזי (אדמה), ההבנות שהפנמנו,התובנות שיצרנו (אוויר)- הן,
ורק הן ממשיכות איתנו הלאה במסע ההתפתחות של הנשמה. החומר (אדמה) מתכלה והאנרגיה שמשתחררת מהשריפה משמשת אותנו ליצירה הבאה (אש).
ביטלתי את המייצג מתוך בחירה להשקיע את האנרגיה שלי יותר ברוח ופחות בחומר, להיות יותר פנויה ללמידה אמיתית מאשר בהתמסרות לטוטאליות שמחייבת בנייה פיזית ודאגה לתחזוקת המייצג לפני בזמן ואחרי הארוע.
הבחירה הארצית הזו היתה רק השתקפות הבחירה התודעתית שעשיתי חודש לפני: להשוות תדר לתמת הנושא של מידברן :" התעלות". לאן מתעלים? למעלה- לאויר (תודעה,הבנה גבוהה). איך? בעזרת האש- כוח הרצון הבורא. הבחירה התודעתית הזו בעליונות הרוח על החומר הדהדה בי והתוצאה היתה חזרה לפראנה. ברגע ששיחררתי את האחיזה באדמה והזנתי עצמי שוב באנרגיה שאיננה אוכל גשמי, החלו בהדרגה לצוץ יותר ויותר תקלות במשימות היישום בשטח: פתאם כבר לא היה לי אותו זמן כוח וכסף (אדמה) להשקיע בהשגת הציוד שאני צריכה, בהדרגה כל שיתופי הפעולה (מים) שיצרתי התפוגגו ולא קיבלתי את העזרה שהסתמכתי עליה .
אממה: הלו… כאילו דא? את אשת אש או מה? הסתמכות עצמית רדיקלית,מה לא ברור פה? בחנתי את הבחירות שלי מחדש והבנתי שאני ממש אבל ממש לא הסתמכתי על עצמי אלא הייתי תלויה באחרים שיעזרו לי ויבנו לי ויובילו לי . זה לא זה. זו לא אני. עליי לקחת 100% אחריות ואם אין לי מימון אנרגטי כעת להקמת המייצג- מוטב לשחרר. זה לא ויתור אלא שיחרור. מה ההבדל? לוותר זו בחירה בתבוסתנות בגלל קושי להתמודד עם אתגרים. לשחרר משמע להתמודד בדרך אחרת, יעילה יותר: כזו שלוקחת בחשבון את סוג וכמות האנרגיה שלי ומתוך הבנה של רטט המאגר האנרגטי- לבחור להתנהל לפי האנרגיות שיש לי בשפע – האש והאוויר ולא להסתמך על בקשות עזרה מאנשי אדמה ומים כי זה פשוט לא עבד. יכולתי להמשיך להתעקש ולהילחם , אבל בחרתי להבין. יכולתי להתבאס ולהתעצב אבל בחרתי להבין, וכשמבינים- אין מקום יותר לרגשנות המיימית הזו לנהל אותך. זוהי מהות ההתעלות ממים לשמים, מרגש להבנה.
וכך, למרות שהחלטתי לבטל את המייצג, אני עדיין אהיה בשטח להקמה המוקדמת 5 ימים לפני. למה? כי יש לי הרבה שיעורים שמחכים שאלמד שם, יש התנסויות שעליי להשלים את תהליך ההבנה שלהם.
הבנתי שאם נגמרה לי האנרגיה לקבל עזרה, כנראה שעלי לאזן עצמי בנתינה למייצגים אחרים. נתינה וקבלה אחד הם הרי. לתת לאחרים משמע לתת לעצמי. בתכל"ס – אני לא שם כדי לבנות את החפץ הגשמי הכי מרשים. אין לי מספיק אדמה ומים כדי לעשות את זה . מה כן יש לי? שפע אש ואוויר , ובשביל זה – זו הסיבה שעליי להיות שם, לפני הזמן.. ככה זה עם אנשי אש, לא במקרה אנחנו מקדימים זמננו, זה ייעודנו- לפלס דרך. מהי הדרך שאני מפלסת? נתיב התעלות שבו האש מכוונת מעלה לאוויר ולא מטה לאדמה.
הילד הפנימי הוא הנשמה שחיה בגופנו הפיזי- הוא יסוד האוויר.
הוא נוכח כאן,שם ובכל מקום שבו יש דרישה להבין .
תודה תודעה,
אהבה,נעמה