איזה ימים הזויים עוברים עלי. עליות וירידות מטורפות מקצה לקצה ואין בי מנוח לשניה. אין יום ואין לילה. לא יום חול ויום חג. הכל רצף אחד ארוך ומתמשך של התנסויות חיים שלא נגמר. רגע אחד אני משחקת בתפקיד אמא ובשניה שאחרי כבר לא. משוטטת לי ילדת אש אוויר קטנה בעולם הגדול ותרה אחרי איזה "מבוגר אחראי" שירצה לדאוג לי לאדמה ומים. אין. אם אין אני לי – מי לי? . רגע אני כאן בעולם החלום ובמהירות שיא אני שם – בעולם האמיתי.וכמה המרחק בין העולמות קרוב. איזה צחוק זה שכל המדענים מודדים את המרחק לפי קנה מידה של שנות אור. להמשיך לקרוא איזה ימים הזויים עוברים עלי